החלטה בתיק רע"א 239/04

           מערכת ההתחשבנות בין "הודיה" - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: המבקש) לבין ארגון מושבי הדרום והמרכז (בפירוק) (להלן: המשיב) נבחנה על-ידי משקם בשני פסקי משקם חלקיים, אשר הועמדו לביקורת שיפוטית בשנת 1998. בפסק-הדין שניתן ביום 15.7.98 על-ידי בית-המשפט המחוזי, נדונו בקשות לביטול פסקי המשקם מיום 15.6.98, והוחלט למנות גורם חשבונאי חדש, חברת "אתגל", אשר תשחזר את הנהלת החשבונות של האגודה משנת 1978 (4 שנים אחורנית משנת 1982), על-פי הנתונים שרוכזו בזמנו בדו"ח רואה חשבון פנימי, שהושלם ביום 2.2.87. 

           לסיכום, קבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו מיום 15.7.98, כי:

"התוצאה הינה כי פסק משקם ב' חוזר על המשקם הנכבד, על מנת לבצע תיקונים על פי מסמכים שהכינה האגודה, אשר ייבדקו על ידי חברת את קל. נקודת המוצא לחישובים תהיה 1978, על פי הנתונים שיישאבו מדו"ח של רואה החשבון פניני. המשקם הנכבד יתן פסק משקם ב' חדש, לאחר ביצוע ההנחיות דלעיל".

           ביום 5.6.02 ניתן פסק המשקם החדש על-ידי המשקם, עורך-הדין דורון כוכבי (להלן: המשקם).

           או-אז, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק המשקם.

           לטענת המבקש, המשקם סטה מההוראות שניתנו לו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 15.7.98 ובמיוחד בחישוב של 598 ש"ח, משנת 1979, שהוכתב כנתון בפסק-הדין. בכך, לטענת המבקש, נתקבלה תוצאה אריתמטית שגויה. תוצאה זו, לטענת המבקש, כמוה כטעות גלויה על פני הפסק המחייבת ביטולו. אולם המבקש יסתפק במינוי רואה חשבון מטעם בית-המשפט, אשר יבדוק מחדש את מערכת החשבונות, לאור ההוראות שניתנו בפסק-הדין ויגיע לחישוב הנכון של החוב השנוי במחלוקת.      

           מנגד, התנגד המשיב לביטול פסק המשקם. לטענתו, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מיום 15.7.98 קוים במדויק, למעט הסכום של 598 ש"ח, שלגביו נתקבלה החלטה, כי היה שגוי, והוחלף ל- 530 ש"ח לאחר ניכוי 68 ש"ח. כמו-כן, טוען המשיב, כי הסכום של 68 ש"ח התקבל בהסתמך על נתוניו של רואה החשבון פניני, שהיה מקובל על בית-המשפט המחוזי ועל המבקש. על-כן, ההפרש לזיכוי אינו 598 ש"ח, כפי שהורה בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, אלא 530 ש"ח בלבד.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) ביום 27.12.02, דחה את הבקשה לביטול פסק המשקם בקובעו, כי אין מקום להתערב בפסק המשקם, שכן המשקם בחן עניין זה באמצעות רואי חשבון ומצא לראוי לשנות את המספרים לאור חומר הראיות שהונח בפניו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש לא שכנע את בית-המשפט, כי בשגגה או עקב אי תשומת לב, נתקבלה תוצאה חשבונאית שונה מזו שהונחה בפסק-הדין משנת 1998 וכי אין לה בסיס בחומר הראיות שהונח בפני המשקם.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש ממוקד למעשה באותו סכום של 598 ש"ח (בערכי חודש יוני 1979). לטעמו, המשקם היה מנוע מלסטות מהחלטתו בפסק המשקם החלקי מיום 19.9.95 בדבר זיכוי חשבון האגודה בסך של 598 ש"ח. כלומר, המבקש סבור, כי גם לאחר שבוצע שיחזור חשבונות גם בגין השנים 1977-1988, שיחזור שבמסגרתו בוצעה כבר ההפחתה הנ"ל, הרי גם אז מחויב היה המשקם לשוב ולהפחית את הסכום של 598 ש"ח, וזאת מאחר והמשקם החליט על הפחתה זו בזמנו ולטענת המבקש, החלטה זו הפכה חלוטה. עוד טוען המבקש, כי בקשת רשות הערעור הוגשה לבית-משפט זה רק לאחר שנה, מאחר ולמבקש לא הומצא כדין, לטענתו, עותק מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, תומך המשיב יתדותיו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. המשיב מוסיף וטוען, בין היתר, כי בהתנהגות המבקש יש משום חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים, שכן מי שסובר שקופח בפסק משקם ובפסק-דין של בית-משפט בסכום של כ- 8.4 מיליון ש"ח, אינו ממתין עם הגשת הבקשה לרשות ערעור במשך שנה שלמה.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנת במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית-המשפט המחוזי התייחס בפסק-דינו לשינוי שעשה המשקם, בנושא בדיקת החשבונות לאחר שהתיק הוחזר אליו להשלמות. בית-המשפט המחוזי, אשר בפסק-דינו הראשון הנחה את המשקם בדרך ההשלמה ושיחזור של חשבונות המושב, הוא זה שהכשיר, בדיעבד, את דרך פעולתו של המשקם בנסיבות שעלו והובאו בפניו על-ידי המומחים בבואו לבצע את הנחיות בית-המשפט המחוזי.

           המשקם קבע בפסקו, כי:

"ברם בישיבה מיום 6/2/02 הועלתה טענה ע"י נציג האגודה, מר שרעבי, לפיה יש להפחית את הסכום שנקבע על ידי בפסק המשקם מיום 19/9/95. לאחר שבדקתי עניין זה לעומק, עיינתי בהתייחסותו של רו"ח ליואי ואף לטיעוני הצדדים אשר נבדקו אחד לאחד במהלך התקופה אשר מעת פסק דינו של בית המשפט כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי סך של 598 ש"ח הינו סכום אשר נטמע במסגרת שיחזור החשבונות וניטרול נתונים שונים הנובעים מכך.

בעניין זה אף דעתי כדעתו של רו"ח ליואי אשר ציין זאת בפני עפ"י התייחסותו אשר הועברה אלי בפועל יוצא של החלטתי מיום 20/2/02.

עניין זה אף עלה בדיון שנתקיים בפני ביום 7/3/01." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]

           בית-המשפט המחוזי קבע בעניין זה בפסק-דינו מיום 27.12.02, כי:

"השאלה הינה האם יש מקום להתערב בפסק המשקם מהטעם שחל שינוי בסכום הנתון של 598 ש"ח בבחינת יקוב הדין את ההר, על אף שהמשקם בחן בעניין זה באמצעות רואי חשבון ומצא לראוי לשנות את המספרים, לאור חומר הראיות שהונח בפניו.